הַיּוֹם הִתְעוֹרַרְתִּי בְּבֶהָלָה, מוֹדָה. שָׁאַלְתִּי אֶת הַחֵלֶק שֶׁנִּבְהַל – מָה לְךָ כִּי תִּפְחַד? הַחֵלֶק הַמְּבֹהָל יָדַע לְסַפֵּק לִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה סִבּוֹת טוֹבוֹת לַבֶּהָלָה, הִקְשַׁבְתִּי לוֹ, כִּמְעַט הִשְׁתַּכְנַעְתִּי וְנִכְנַעְתִּי לוֹ עוֹד רֶגַע וְהָיִיתִי מְאַפְשֶׁרֶת לוֹ לְנַהֵל אֶת הַיּוֹם שֶׁלִּי כִּמְעַט בָּטַחְתִּי בּוֹ… שַׁבְרִיר שֶׁל שְׁנִיָּה שֶׁהַחֵלֶק הַזֶּה לֹא שָׂם לֵב בִּזְמַן שֶׁהִפְסַקְתִּי אֶת קֶצֶב דִּבּוּרוֹ … המשך לקרוא להבהיל את הבהלה